<h1>רבינו ירוחם מישרים ני"א ח"א</h1>
<h2>דף סו.</h2>
קרקע אם נתן ערבון שקורין שניאל כלומר מקצת מעות קנה כל הקרקע כמו אם נתן כל הכסף מציעא [מ"ח ע"ב] מכר לחבירו קרקע שלא באחריות וחזייה דהוה עציב אמר לו מוכר אמאי עציבת אי טרפי לה מינך מגבינא לך שופרא שבחא ופירי אינו תנאי כי פטומי בעלמא הוא ואינו תנאי וכתבו התוספות והרא"ש דדוק' מתחלת הקנין פסקו שלא באחריות ועדין לא נגמר המקח כגון שנתן המעות ועדי' לא נכתב השטר ובאתרא דקנו בשטרא ובעבור זה לא חזר התנאי הלוקח שגם הוא לא החשיב הדברים לתנאי אבל בתחלת הדברי' אמר המוכר ללוקח קני לך שדי ואי טרפי לה מינה מגבינא לך וכו' תנאי גמור הוא אף על פי דלוקח הוא הצרי' לתנאי כזה ומוכר מתנה אותו תנאי גמור הוא כי בודאי לא נתכוון לוקח לקנו' אלא כמו שפתח לו מוכר והמוכר שדה לחבירו שלא באחריות אפילו נמצאת שדה שאינה שלו אינו חוזר עליו מציעא. המוכר בור וכותליה לחבירו כגון שאמר לו בור וכותליה אני מוכר לך צריך שיהיה הכותל שלשה טפחים בתרא. נכסים שיש להם אחריו' נקנין בכסף בשטר ובחזקה ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה פרש"י שיש להם אחריות היינו קרקעות שאחריות הלוה והנושה בחבירו עליהן סומך לפי שהן קיימין ועומדין לפיכך נסמכין עליהן בקדושין [כ"ו ע"א]. כתב הרמב"ם במלוה ולוה פכ"ד ראובן שמכר לשמעון שדה ובא לוי וקבל אחריות עליו לא נשתעבד שזו אסמכתא היא ואם קנו מידו שהוא ערב לשמעון דמי מכר זה בכל עת שיתבענו שמעון הרי זה חייב וכן הורו רבותי. מוכר קרקע לחבירו באחריות ואמר לו לוקח אי טרפי לה מינאי מגבת לה מעדי עדית דאי' לך ואמר מוכר לא מגבינא כי אם מעידית ולא מעידי עידי' דיש לך וטרפיה מיניה ושטף נהר עידי עדית אינו מגבהו מעדי' כי סבר העידית עדי עדית הוא אצלו וכבר אמ' לו שלא יגבנו מעידי עדית ונותן לו בינונית מציעא. האומר לשלוחו קנה לי קרקע מקרובי והלך וקנה ואמר לו מוכר אי הוו לי זוזא מהדרא ניהליה ואמר לו שליח ופלוני אחי כלומר אתם קרובי' ואין אתם מקפידין זה על זה לעשות חסור סמכא דעתיה ולא גמור ומקני והדרא ארעא והדרי פירי מטעם מחילה בטעות והיו פירות אבק רבית ומטעם דלא הוי מחילה מוציאין הפירות וי"א דהוו הפירות רבית קצוצה ויוצאה בדיינין מציעא [ס"ז ע"א] כתב הראב"ד שאם מכר לו בפירוש שלא באחריות אפילו נמצאת שאינה שלו אינו חוזר עליו ומכל מקום אם לא נתן דמים דינו כדין מי שקנה קרקע ויצאו עליו עוררין שיכול לחזור כל זמן שלא עשה מעשה המוכיח שנתרצה במקח.
